ביומיים האחרונים, בצד קדאפי וטילי הדרום, הופיעו בערוץ היהדות של Ynet שתי כתבות מבית היוצר של עמותת "כמוך" להומואים דתיים, האחת מספרת על שירותי שידוכים בין הומואים ולסביות מהעולם הדתי, ואילו השניה לוקחת את העניין כולו צעד אחד קדימה ועוסקת בהורות משותפת בתוך קונסטילציה שכזו.
המעטפת ורודה ומנצנצת (בכל זאת ארגון פסאודו-גאה…): הומו ולסבית, הנדחים מהחברה שלהם, ולא מבינים איך לפתור את הדילמה הדתית-הלכתית הסותרת את משאת-לבם באופן כל-כך גס, מוצאים מפלט זה בזרועה של זו, ומקימים יחדיו בית כשר לתפארת מדינת ישראל.
רק שהמציאות, במקרה הזה, לא ורודה בכלל. קראו בין השורות. המרואיינים ניסו את טיפולי ההמרה הארורים, ובסופם הגיעו למסקנה שלא יעזור כלום, הומו נשאר הומו. נניח בצד רגע את הביקורת על אותם טיפולי זוועה, שבאורח פלא עוד לא הוצאו פה מהחוק כנהוג במדינות נאורות, בואו נתמקד בתוצאה, עליה מסכימים כולם. הומו נשאר הומו, שום דבר לא ישנה את מי שאתה, כמה פשוט, ככה חכם.
אז יש לנו פה בחור שהוא הומו, מודע לזה שהוא הומו, ולא רוצה להיות הומו, ובמקביל בחורה שהיא לסבית, יודעת שהיא לסבית, ולא רוצה להיות כזו. באו רבני "כמוך" ושאר אנשים ואמרו "יופי, בואו נדביק אותם ביחד. מבחוץ זה נראה מעולה". וזו בדיוק הבעיה, זה נראה רע מאוד, חברתית, תפישתית, ותאמינו או לא – אפילו הלכתית.
האיסור המקראי (מה שבדוסית נקרא "דאורייתא") הוא מאוד ברור: "וְאֶת-זָכָר לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא. וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה – תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם". קראו את זה שוב. האם המשפטים האלה, קשים ככל שיהיו, אוסרים על הומוסקסואליות? ממש לא. אז על מה כן? הם אוסרים על קיום יחסי מין בין גברים, באופן בו גבר מקיים יחסי מין עם אשה. בעברית מדוברת, הם אוסרים על חדירות.
עצם הניסיון לשדך בין הומואים ללסביות ובכך לפתור את כל בעיות העולם, מהמשבר הכלכלי ועד האטום האיראני, מצמצם את כל המהות של הומוסקסואליות לפסוק לעיל, קרי – קיום יחסי מין אנאליים בין גברים. אהבה? מה פתאום. זוגיות? חס ושלום. הקמת משפחה? אין לנו מושג על מה אתם מדברים. וזו בדיוק הבעיה, שהרי אם הנטייה המינית הייתה קשורה אך ורק ליחסי מין, העולם היה נראה אחרת. סקס זה חשוב, אבל הוא אינו המהות היחידה של הזוגיות.
בואו נחשוב לרגע על אותו זוג הומו-לסבית נשוי כדת וכדין. האם משהו מונע ממנו לקיים יחסי מין עם גברים אחרים? ממש לא. האם משהו מונע ממנה לקיים יחסי מין עם נשים אחרות? זה בכלל לא אישיוּ (וזה גם בכלל לא אסור, עם כל הכבוד לתפישת התרבות המצרית של הרמב"ם, שבפעם האחרונה שבדקתי היה רופא ולא היסטוריון).
וכך, לא רק שהפתרון ההזוי הזה מצמצם את מהות ההומוסקסואליות ליחסי מין נטו, הוא גם לא מאפשר את כל מה שהתורה מתירה, ובמקום זאת, מאפשר גם מאפשר את כל מה שעליו היא אוסרת. גאוני, לא?
אין ספק, זה לא פשוט להיות להט"ב דתי, כאשר ההתמודדות שלך אינה רק אישית-משפחתית, אלא גם חברתית-קהילתית מועצמת והלכתית-אמונית. אבל הפתרון לקושי לא יכול להיות הבנה כל כך מצמצמת של מהותו, זה לא רק מעליב והומופובי, זה פשוט לא עובד.
מוטב יהיה לו יופנו המשאבים הכל-כך חיוניים האלה למציאת פתרון חברתי מקיף, בו החברה הדתית לא רק "מעלימה" את ה"בעיה", אלא מתמודדת איתה באומץ בתוך הקהילה, תוך הבנה, קבלה ושיתוף מלא. חושבים שזה בלתי-אפשרי אם אתה חובש כיפה? קפצו לבקר בקהילת "יחד" התל-אביבית.
רק מתוך קבלה מלאה, והבנה שלא משנה את מי אנחנו אוהבים, יש לנו מקום אל מול ארון הקודש, תוכל לצמוח היצירתיות הנדרשת למציאת הפתרון ההלכתי עבור אלה המוטרדים מכך. כל ניסיון אחר יוליד רק שנאה, וממקום כזה לא הייתי רוצה לגדל את ילדיי, וזו הרי מטרת המיזם כולו, לא?
).
