נועה תנוע

קודם כל, יש לקרוא לילד בשמו. פרשת "ויקרא", שבאופן מפתיע פותחת את חומש ויקרא, היא אחת הפרשות הכי דוחות בתורה כולה, מבחינה גרפית הכוונה. אם אתן רוצות להפוך מישהי לצמחונית, אין צורך ביותר מדי, רק תנו לה לקרוא קצת מהלכות שחיטת הקורבנות המפארות את פרשתנו. מזל שאין גרסת קומיקס, כי לבי-לבי על המאייר שיצטרך להדגים בדיו כיצד כהן מולק עוף בציפורנו.

זה מזכיר לי מדרש ששמעתי פעם, לפיו כשילד גדול מספיק כדי להתחיל ללמוד תורה, מלמדים אותו קודם כל את הפרשה הזו, כי חז"ל טענו שיבואו טהורים (ע"ע ילדים) ויעסקו בטהורים (ע"ע קורבנות). אני לא יודעת אם יש בכך אמת, אולי מדובר באגדה אורבאנית מבני ברק, ועדיין, כדברי קורץ, "האימה, האימה".

ועדיין, אומנם הפרשה הזו לא מתעסקת בהרבה יותר מהלכות הבדלה בין סוגי הקורבנות השונים (עולה, מנחה, שלמים, חטאות, עולה ויורד, אשמות – אם שאלתן), ודרכי הקרבתן, אבל בכל זאת יש בה כמה דברים ממש יפים.

רד, עלה, עלה ורד

ראשית, יפה הטיפול בקורבן מסוג "עולה ויורד", שמתייחס אומנם לקורבן שמקריבים רק בעבור עבירות מסוימות מאוד, ועדיין, שימו לב לחידוש. הרבה לפני המס המדורג והתוכנית לביטוח לאומי, כבר הבהיר הקב"ה למשה שאם מישהו חוטא הוא צריך לשלם, אבל כמה שהוא יכול, לא יותר.

מכירות הוצאה לפועל? מכירות חקירת יכולת? משהו כזה. וכך בעולמנו המקראי, מי שלא יכול להקריב בקר מקריב עוף ואם גם את זה אין לו, גם מעט סולת זה בסדר. המסקנה פה היא ברורה: כולם שווים בפני החוק, וזה עובד בצורה יחסית.

או בפשטות: לא יהיה מצב בו אדם שיש לו יוכל לשלם עבור חטאיו, בעוד אדם שאין לו לא יוכל. ואל תשכחו שאנחנו לא מדברים על ימינו, בהם אם אין לך לשלם אתה יושב בכלא, עובדה בעייתית בפני עצמה. הו לא, אנחנו מדברים על עולם אחר לגמרי, קדמוני משהו, בו קשה לי אפילו לדמיין מהו עונשו של זה שאינו יכול לכפר על חטאיו.

אם בכוהנים נפלה שלהבת

מהלך יפה נוסף נוגע למהלך בפרק ד', בו מתואר סדר האחריות על החטא. מוזכר בו ראשית האדם הפשוט, נפש אחת, לאחר מכן הכוהן, לאחר מכן הקהילה כולה ככל הנראה מכיוון שקיבלה עצה גרועה מהכוהן, לאחר מכן נשיא העם, ולבסוף שוב הנפש האחת.

נשאלת השאלה מדוע הנפש האחת מצוינת פעמיים, גם בהתחלה וגם בסוף. הסיבה, לדעתי, היא ההבהרה הברורה ששם הקב"ה בפי משה – אף אחד לא יכול להתחמק מאחריות, ואף אחד, אבל אף אחד, לא קדוש מספיק כדי לא לשאת בעונש על מעשיו.

מדהים ומפחיד כמה זה רלוונטי בימינו. קדושה אינה טמונה רק בכוהנים, היא נמצאת בכל סממן של מדינת ישראל (ראשית צור גאולתנו או משהו כזה). בני ישראל של לפני אלפי שנים כבר ידעו שגם הקדוש מכל יכול לעמוד לדין, שאין שום אדם, שום גוף, שנמצא מעל לשיקול המוסרי, מעל לאפשרות להטיל ספק במעשיו. בהחלט, יש לנו מה ללמוד, אם תרצו.